כשהסכסוך בין המייסדים איים על החברה

הסיפור

איתן היה יזם עם רעיון. רעיון טוב.

הוא פיתח קונספט למכונה ביתית חדשנית, בחר לה שם, השקיע במיתוג והכין חומרים שיווקיים. כדי להפוך את הרעיון למציאות, הוא חבר למהנדס, שמוליק.

השניים יצאו יחד לדרך. איתן הוביל את הצד העסקי. הוא גייס, הציג, קידם ויצר עניין. מצגות, פגישות ולינקדאין, הכול כדי להביא כסף ושותפים לדרך.

הוא הצליח לגייס שני משקיעים ראשוניים, בסכומים לא גדולים, אבל כאלה שאמורים היו לאפשר לחברה להתקדם לשלב הבא.

אבל זה לא קרה.

הפיתוח לא התקדם לפיילוט. שמוליק, שהיה אמור להוביל את הטכנולוגיה, החל לעסוק גם הוא בגיוס משקיעים, והחברה נותרה בלי מוצר עובד.

בשלב הזה כבר היה ברור: בלי פיילוט אין גיוס, ובלי גיוס אין חברה.

כמנכ"ל, איתן קיבל החלטה קשה: לסיים את העסקתו של שמוליק בחברה, בטענה שאינו ממלא את תפקידו.

התגובה לא איחרה לבוא. שמוליק הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי, במחלקה הכלכלית, בטענה לקיפוח זכויות מיעוט.

מעבר למתח האישי, המשמעות העסקית הייתה ברורה. הליך משפטי ארוך ויקר, עלויות כבדות וחברה שאף משקיע רציני לא ירצה להתקרב אליה במצב כזה.

נקודת ההכרעה

איתן פנה אליי כעורכת דין לליטיגציה מסחרית, מתוך מחשבה ראשונית שהוא זקוק לייצוג בבית המשפט.

אלא שלאחר בחינה של התמונה הרחבה, התברר שהשאלה המרכזית אינה רק כיצד לנהל את התביעה.

השאלה האמיתית הייתה איך מצילים את החברה.

עבדנו יחד על מיפוי מלא של הסיטואציה המשפטית, העסקית והכלכלית. בחנתי את מבנה האחזקות, את סיכויי ההליך, את העלויות הצפויות ובעיקר את ההשפעה של סכסוך פתוח על יכולתה של החברה לשרוד.

המסקנה הייתה ברורה. ניצחון בבית המשפט, אם יגיע, עלול להגיע מאוחר מדי.

מצד אחד, בנינו הגנה משפטית מלאה והגשנו כתב הגנה מבוסס. מצד שני, הובלתי את התיק למסלול שיכול לייצר פתרון אמיתי: גישור.

הגישור עצמו נוהל על ידי מגשר חיצוני. אני ליוויתי את איתן לכל אורך הדרך כעורכת דינו וכגורם האסטרטגי בבניית הפתרון.

הפתרון שעשה את ההבדל

במסגרת הגישור, ולאחר דין ודברים בין הצדדים, הוחלט על מודל של התמחרות בשיטת מכרז. כל אחד מהצדדים יגיש הצעה לרכישת מניותיו של הצד השני, וההצעה הגבוהה תזכה.

זה היה רגע של שינוי.

הפתרון העביר את הדיון ממאבק רגשי לשאלה עסקית. הוא יצר ודאות, קיצר זמנים וחייב כל אחד מהצדדים לשקול ברצינות את ערך החברה ואת רצונו להישאר בה.

בסופו של דבר, אחד הצדדים רכש את מניותיו של האחר.

זה לא היה בהכרח הסיום שאפשר היה לצפות בתחילת הדרך, אבל נמצא פתרון שאפשר לשני אנשים שהתחילו כשותפים לסיים את הסכסוך בלי להמשיך לנהל מלחמה.

ההליך המשפטי הסתיים והחברה יצאה מהקיפאון. אחד הצדדים המשיך עם החברה והשני יצא עם סכום שאפשר לו להמשיך הלאה. נוצרה בהירות שאפשרה להתקדם בלי עננה משפטית מעל החברה.

מה אפשר ללמוד מהמקרה

לפעמים אפשר לנהל הליך משפטי היטב ועדיין להפסיד את מה שבאמת חשוב.

בסכסוך בין מייסדים, הזמן, חוסר הוודאות והקיפאון שנוצרים סביב ההליך המשפטי עלולים לפגוע בחברה עוד לפני שבית המשפט מכריע במחלוקת.

לכן השאלה אינה רק מהן הטענות המשפטיות של כל צד, אלא מה צריך לקרות כדי שהחברה תוכל להמשיך להתקיים ולהתקדם.

במקרה הזה, לצד ניהול ההליך המשפטי, היה צורך לזהות שהפתרון צריך לייצר הפרדה ברורה בין הצדדים ולהוציא את החברה מהקיפאון. הגישור אפשר להגיע לשם.

השורה התחתונה

לפעמים השאלה החשובה ביותר בתיק משפטי אינה איך מנצחים בו, אלא מה צריך לעשות כדי שלא יהיה מאוחר מדי כשהוא יסתיים.